ברוב מובהק של המקרים, צווי הריסה הניתנים למבנים בלתי חוקיים הם צווים מנהליים, כלומר צווים המוצאים על ידי רשות שלטונית במסגרת סמכותה החוקית ללא צורך באישור בית המשפט. יחד עם זאת, ישנם מקרים רבים בהם ניתן צו ההריסה על ידי בית המשפט, בין שבעקבות דרישה שהוצגה בפניו על ידי רשות שלטונית ובין שבעקבות פנייה של מקבל צו מנהלי לבית המשפט לצורך קבלת סעד. האם יש הבדל בין צו הריסה שיפוטי וצו מנהלי? מהם ההבדלים בין שני סוגי הצווים ומה אפשר לעשות אם קיבלתם כל אחד מסוגי הצווים הללו? על כל אלה תוכלו לקרוא ממש כאן בשורות הבאות.
מהו צו הריסה שיפוטי?
צו הריסה הוא צו שאותו יכולה להוציא רשות שלטונית שיש לה את הסמכות לכך, לצורך מתן הוראה חוקית מחייבת להריסת מבנה. צו כזה יכול להיות מוצא עבור מבנים שנבנו שלא כדין וזוהי אכן הסיבה להוצאת צו הריסה במרבית המקרים. יחד עם זאת, צו כזה יכול להיות מוצא גם על רקע ביטחוני, תחבורתי, תשתיתי וכן הלאה. בכל מקרה בו עצם קיומו של מבנה כלשהו, או חלקו, פוגע בחוק או באינטרסים לאומיים של המדינה, ישנה עילה טובה להגשת צו הריסה מנהלי. צו הריסה שיפוטי, לעומת זאת, הוא צו הניתן על ידי בית המשפט, אלא שבתי משפט לא באמת עוסקים בהריסת מבנים בישראל ולכן, ברובם המכריע של המקרים, צו שיפוטי מגיע כמעט תמיד בעקבות הליך משפטי שהתעורר לאחר הוצאת צו מנהלי. בכל מקרה, ההבדל המרכזי בין צו מנהלי לצו שיפוטי הוא, שצו שיפוטי הוא צו שהוצא על ידי בית המשפט ולא על ידי רשות שלטונית וכפי שניתן לתאר, יש לכך משמעויות, שאותן נפרט כעת.
מהן המשמעויות של צו הריסה שיפוטי?
ובכן, כאשר מוצא נגד אדם צו הריסה מנהלי, אותו אדם יכול לפנות כמובן לבית המשפט בבקשה לקבלת סעד בצורת עיכוב ביצוע או ביטול הצו. במקרה זה, יהיה על אותו אדם להראות לבית המשפט כי בניגוד לטענת הרשות שהוציאה את הצו, המבנה שלו נבנה כדין, או שהצו הוצא שלא על פי הוראות החוק או שבתהליך הוצאת הצו נפל פגם חמור, שיכול להעיב על חוקיות והצורך בצו. בכל המקרים האלה יכול להחליט בית המשפט להתערב בצו ולשמוע את טענות הצדדים. במקרה של צו הריסה שיפוטי, פני הדברים הם מעט שונים. צו שיפוטי ניתן על ידי בית המשפט רק לאחר שנשמעו כבר טענות הצדדים. אם במקרה של צו מנהלי יכול אותו אדם לטעון כי הצו הוצא ללא משפט, במקרה של צו הריסה שיפוטי לא תעמוד לו טענה זו. המשמעות? בעוד שבקבלת צו מנהלי, יש לכם את היכולת לפנות לבית המשפט, במקרה של צו הריסה שיפוטי, יכולת זו כבר אינה קיימת. יש לכם כמובן את היכולת לערער לערכאה גבוהה יותר, אך ללא סיבות מיוחדות (שלרוב אינן קיימות), ערעור כזה לא יתקבל מלכתחילה.
הבדל מהותי זה בין צו מנהלי לצו שיפוטי, גורר אחריו גם הבדלים אחרים שהופכים את הצו השיפוטי לנוקשה יותר. עוד במעמד חקיקת חוק התכנון והבנייה, ראה המחוקק לנגד עיניו את הבעייתיות בכך שהדרג הפקידותי מוציא צו להרס של מבנה ללא משפט ולכן התנה את מתן הצו ואכיפתו בשורה של גורמים ובראשם הצהרת מהנדס שמאשר כי המבנה הוא בלתי חוקי או שאינו עומדים בתנאים ההנדסיים הנדרשים. כמו כן, הגדיר המחוקק מסגרת זמנים מאוד נוקשה בה ניתן להוציא את הצו ולאחר מכן גם לאכוף אותו. כך למשל, כאשר מדובר בבית המיועד למגורים, את צו ההריסה ניתן להוציא אך ורק אם המבנה אינו מאוכלס ובנייתו טרם הושלמה או שלא חלפו יותר מ-30 יום מאז אכלוסו. אם הרשות השלטונית פספסה את מסגרת הזמנים הזאת, יהיה עליה לפנות בעצמה לבית המשפט על מנת להוציא את צו ההריסה. במבנה שאינו מבנה למגורים, השינוי היחיד הוא שהזמן שחלף מאז אכלוס המבנה הוא 6 חודשים ולא 30 יום. כמו כן, בצו מנהלי עומדים לרשות הרשות השלטונית 60 יום לאכוף את הצו בפועל מיום מתן הצהרת המהנדס בתיק. כל חריגה ממסגרת זמנים זו מחייבת את הרשות השלטונית לוותר על כוחה המנהלי ולפנות להוצאת צו הריסה שיפוטי.
ומהן המגבלות בצו שיפוטי?
במקרה של צו הריסה שיפוטי לא קיימות למעשה מגבלות שאותן הגדיר החוק והמגבלות נתונות כולן לשיקול דעתו של בית המשפט. בית המשפט יכול להוציא את הצו בכל רגע בזמן ללא קשר לעצם אכלוס המבנה או למצב הבנייה שלו. בית המשפט רשאי גם לחייב אכיפה של הצו ללא קשר למועד בו הצו ניתן. כבר קרה מקרה בישראל בו נאכף צו הריסה שיפוטי 30 שנה לאחר שניתן. על כך נדהם בית המשפט כי צו של בית משפט אינו נאכף במשך 30 שנה ואין פוצה פה אך יש מצפצף ובכל זאת, אישר את אכיפת הצו גם לאחר תקופה ארוכה זו.
בהתאם לכך, במידה והוצא נגדכם צו הריסה שיפוטי על ידי בית המשפט, היכולת שלכם לפעול כנגדו מצטמצמת מאוד ביחס למקרה של צו מנהלי. יחד עם זאת, גם בהליכים משפטיים לא תמיד ממוצה ההליך בנוכחות הצו שנגדו הוצא הצו ואם זה המקרה ויש לכם גם טיעונים חזקים, בהחלט תוכלו לפנות לבית המשפט באמצעות עורך דין מתאים בבקשה להציג את טיעוניכם. במקרה הזה, יבחן בית המשפט את בקשתכם על פי אמות המידה המשפטיות שהן אמות מידה נוקשות יותר מאלו המופעלות אל מול צווים מנהליים המוצאים ללא משפט.
